גמרא
פירוש
אֵימָא סֵיפָא זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר זוֹ הִיא לְמַעוֹטֵי מַאי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי דְּלָא לָקֵי.
לָא זוֹ הִיא דְּעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר מִקׇּרְבָּן אֲבָל אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי עַל שִׁגְגָתָהּ חַיָּיב קׇרְבָּן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מתני׳: שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא – חייב, דברי ר״ע. אמרו לו לר״ע: היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב – פירוש: שהרי כל איסורין שבתורה, האוכל אותן אינו חייב אלא עד שיאכל מהן כזית. וזה, כיון שנשבע על ככר זה שלא יאכלנה – נעשית עליו אסורה. וכיון שכן, אמאי מתחייב עליה בכל שהוא?
אמר להן: היכן מצינו דמדבר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן וכו׳.
איבעיא להו: ר״ע בכל התורה כולה כר״ש ס״ל, דתניא: ר״ש אומר: כל שהוא – למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן. בדין הוא לאשמועינן בעלמא – כלומר: בכל איסורין שבתורה. והאי דקתני לענין שבועה שלא אוכל – להודיעך כוחן דרבנן, דאפי׳ בשבועה דאיכא למימר: הואיל ואילו פירש בשבועתו ואמר: שבועה שלא אוכל אפילו כל שהוא, מתחיי׳ בכל שהוא – בסתם נמי מתחייב בכל שהוא, קא משמע לן דאפי׳ הכי פטרי רבנן בסתם, ולא מחייבי אלא בכזית. או דילמא בעלמא פטור בכל שהוא, דלא מחייב אלא עד דאיכא כזית. והיינו טעמא דמחייב שבועה במשהו, משום דקסבר: הואיל וקמפרש בשבועה כל שהוא חייב – סתם נמי חייב בכל שהוא. ת״ש: אמרו לר״ע: היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב, שזה חייב. ואם איתא, לימא להו: אנא נמי בכל התורה כולה הכי סבירא לי.
ומהדרינן: לדברי דרבנן הוא דקאמר: לדידי – בכל התורה כולה כר״ש סבירא ליה, דמחייב מלקות בכל שהוא. אלא לדידכו – דסבריתו דבכל התורה כולה לא מחייב מלקות אלא בכזית – אודו לי מיהת דלענין שבועה מחייב, ואפילו בכל שהוא. ומשום דהואיל ומפרש כל שהוא חייב, סתם נמי חייב. ואמרי ליה רבנן: לאו, משום דלית להו הואיל. ת״ש: נזיר ששרה פתו ביין ויש בה באותה פת מן היין כדי לצרף כזית – חייב – כלומר: חייב מלקות. ואי ס״ד בכל איסורין שבתורה כר״ש ס״ל, דלא בעי כזית – למה לי צירוף, בלא צירוף כזית נמי הא אמרת דמחייב מלקות ואפי׳ בכל שהוא. ועוד תנן: שבועה שלא אוכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים – חייב, ר״ש פוטר.
והוינן בה: לת״ק אמאי חייב, והא מושבע מהר סיני הוא – שלא יאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים – פירוש: וקיימא לן דאין שבועה חלה על שבועה, כדקתני מתני׳ בהדיא: שבוע׳ שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה, ואכל – אינו חייב אלא אחת.
רב ושמואל ורבי יוחנן: בכולל דברים המותרי׳ עם דברים האסורים – דמגו דחיילא שבועה אדברי׳ המותרים, דהיינו איסור כולל. ור״ל אמר: אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן – דפליגי עלה דר׳ עקיבא, דסבירא שהנשבע סתם אינו מתחייב אלא על שיעור גמור, דהיינו כזית. הלכך אי אתה מוצא שתחול שבוע׳ על נבלות אלא כשישבע על פחות מכזית. שאילו על שבועה שלו אינו מחייב, וגם משום נבלות וטרפות אלא על שיעור גמור שהוא כזית. ועכשו כשנשבע על פחות מכזית – חלה שבועתו, שהרי לא היה מושבע ועומד עליו מהר סיני. או בסתם ואליבא דר״ע, דאמר: אדם אוסר נפשו בכל שהוא – כלומר: ואף עפ״י שנשבע סתם, אמרינן לדעתיה שאוסר על עצמו ואפילו בפחות מכשיעור. דאי משום נבלות וטרפות – לא הוה מחייב אלא על שיעור גמור. ואי ס״ד סבירא ליה כר״ש – כל שהוא נמי מושבע ועומד הוא מהר סיני. אלא לאו שמע מינה כרבנן ס״ל, ש״מ. אמרו לו לר״ע: היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב שזה חייב וכו׳.
ואקשינן: ולא, והרי אוכל נמלה שהוא חייב, ואעפ״י שאין בה כזית.
ופריק: בריה שאני – שכיון שהוא בריה ואסרה רחמנא – מיחייב עלה, ואף על פי דלית בה כזית.
והא דנשבע בפירוש על פחות מכזית שהוא חייב.
ופרקינן: סתם מדמפרש לא גמרינן. והרי עפר – שאם נשבע שלא לאכול עפר שהוא חייב, ואעפ״י שאכל ממנו פחות מכזית. משום דלא בעינן כזית אלא במידי דבר אכילה הוא, ואכילה ליתא בפחות מכזית. אבל עפר – כיון דלאו בר אכילה הוא, כי אישתבע אפילו על כל שהוא אשתבע.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אמר להן: היכן מצינו דמדבר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן וכו׳.
איבעיא להו: ר״ע בכל התורה כולה כר״ש ס״ל, דתניא: ר״ש אומר: כל שהוא – למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן. בדין הוא לאשמועינן בעלמא – כלומר: בכל איסורין שבתורה. והאי דקתני לענין שבועה שלא אוכל – להודיעך כוחן דרבנן, דאפי׳ בשבועה דאיכא למימר: הואיל ואילו פירש בשבועתו ואמר: שבועה שלא אוכל אפילו כל שהוא, מתחיי׳ בכל שהוא – בסתם נמי מתחייב בכל שהוא, קא משמע לן דאפי׳ הכי פטרי רבנן בסתם, ולא מחייבי אלא בכזית. או דילמא בעלמא פטור בכל שהוא, דלא מחייב אלא עד דאיכא כזית. והיינו טעמא דמחייב שבועה במשהו, משום דקסבר: הואיל וקמפרש בשבועה כל שהוא חייב – סתם נמי חייב בכל שהוא. ת״ש: אמרו לר״ע: היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב, שזה חייב. ואם איתא, לימא להו: אנא נמי בכל התורה כולה הכי סבירא לי.
ומהדרינן: לדברי דרבנן הוא דקאמר: לדידי – בכל התורה כולה כר״ש סבירא ליה, דמחייב מלקות בכל שהוא. אלא לדידכו – דסבריתו דבכל התורה כולה לא מחייב מלקות אלא בכזית – אודו לי מיהת דלענין שבועה מחייב, ואפילו בכל שהוא. ומשום דהואיל ומפרש כל שהוא חייב, סתם נמי חייב. ואמרי ליה רבנן: לאו, משום דלית להו הואיל. ת״ש: נזיר ששרה פתו ביין ויש בה באותה פת מן היין כדי לצרף כזית – חייב – כלומר: חייב מלקות. ואי ס״ד בכל איסורין שבתורה כר״ש ס״ל, דלא בעי כזית – למה לי צירוף, בלא צירוף כזית נמי הא אמרת דמחייב מלקות ואפי׳ בכל שהוא. ועוד תנן: שבועה שלא אוכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים – חייב, ר״ש פוטר.
והוינן בה: לת״ק אמאי חייב, והא מושבע מהר סיני הוא – שלא יאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים – פירוש: וקיימא לן דאין שבועה חלה על שבועה, כדקתני מתני׳ בהדיא: שבוע׳ שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה, ואכל – אינו חייב אלא אחת.
רב ושמואל ורבי יוחנן: בכולל דברים המותרי׳ עם דברים האסורים – דמגו דחיילא שבועה אדברי׳ המותרים, דהיינו איסור כולל. ור״ל אמר: אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן – דפליגי עלה דר׳ עקיבא, דסבירא שהנשבע סתם אינו מתחייב אלא על שיעור גמור, דהיינו כזית. הלכך אי אתה מוצא שתחול שבוע׳ על נבלות אלא כשישבע על פחות מכזית. שאילו על שבועה שלו אינו מחייב, וגם משום נבלות וטרפות אלא על שיעור גמור שהוא כזית. ועכשו כשנשבע על פחות מכזית – חלה שבועתו, שהרי לא היה מושבע ועומד עליו מהר סיני. או בסתם ואליבא דר״ע, דאמר: אדם אוסר נפשו בכל שהוא – כלומר: ואף עפ״י שנשבע סתם, אמרינן לדעתיה שאוסר על עצמו ואפילו בפחות מכשיעור. דאי משום נבלות וטרפות – לא הוה מחייב אלא על שיעור גמור. ואי ס״ד סבירא ליה כר״ש – כל שהוא נמי מושבע ועומד הוא מהר סיני. אלא לאו שמע מינה כרבנן ס״ל, ש״מ. אמרו לו לר״ע: היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב שזה חייב וכו׳.
ואקשינן: ולא, והרי אוכל נמלה שהוא חייב, ואעפ״י שאין בה כזית.
ופריק: בריה שאני – שכיון שהוא בריה ואסרה רחמנא – מיחייב עלה, ואף על פי דלית בה כזית.
והא דנשבע בפירוש על פחות מכזית שהוא חייב.
ופרקינן: סתם מדמפרש לא גמרינן. והרי עפר – שאם נשבע שלא לאכול עפר שהוא חייב, ואעפ״י שאכל ממנו פחות מכזית. משום דלא בעינן כזית אלא במידי דבר אכילה הוא, ואכילה ליתא בפחות מכזית. אבל עפר – כיון דלאו בר אכילה הוא, כי אישתבע אפילו על כל שהוא אשתבע.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush